פסק-דין בתיק ב"ל 52949-10-10

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 22/08/10 אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 15%. ערעור זה יסודו בהחלטת הועדה שלא להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1656 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)).

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים

1.                  המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 03/07/09 אשר בעטייה נקבעו לו 15% נכות. ועדה רפואית מטעם הנתבע הורתה על העברת עניינו של המערער לועדת השירות, בכדי שתבחן את הירידה בהכנסות המערער, בהתאם לתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). ועדת השירות קבעה ביום 18/05/10 כי הירידה בהכנסותיו של המערער הינה בשיעור 18%.

2.                  המערער פנה אל הועדה וביקש להציג נתונים לפיהם הירידה בהכנסותיו עומדת על סך של 40% לערך. בעקבות זאת הורתה הועדה ביום 27/06/10 על ביצוע בדיקה חוזרת לירידה בהכנסות המערער.

3.                  ביום 22/08/10 התכנסה הועדה וקבעה בזו הלשון:

"הועדה עיינה בדוח פקיד תביעות מ 27/5/10 המציין ירידה בשכר בשיעור של 18%...אין מקום להפעיל תקנה 15, קימת ירידה בהכנסות בשכר של 18%"

4.                  בעקבות החלטת הועדה הוגש ערעור זה.

5.                  המערער סבור כי שגתה הועדה בכך שלא התייחסה כלל לתלושי השכר אשר הציג בפניה ואשר מצביעים על ירידה בשכר בשיעור של 40%. המערער מפנה לדו"ח הועדה מיום 22/08/10 אשר ממנו עולה בבירור, לשיטת המערער, כי הועדה הסתמכה על דו"ח הירידה בשכר מיום 18/05/10 מבלי להתייחס לתלושי השכר החדשים אשר הציג בפניה.

6.                  המשיב מציין כי לועדה לא הייתה קיימת הסמכות להפנות את המערער בשנית לבחינת הירידה בהכנסות. לשיטת המשיב בחינת הירידה בהכנסות נעשית בין הכנסתו עובר למועד הפגיעה ובין הכנסתו עובר לבדיקתו בפני הועדה. מכיוון שכך, לשיטת המשיב לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה.

הכרעה

7.                  לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

8.                  מטרתה של תקנה 15 הינה ליתן משקל לנסיבותיו הסובייקטיביות של המבוטח כך שתיבחן הפגיעה בו עקב נסיבותיו הייחודיות. תקנה 15 מבקשת ליתן משקל להשלכות הנכות אשר נגרמה למבוטח כתוצאה מנסיבות מיוחדות הנוגעות לגילו, השכלתו או מקצועו.

9.                  אין אני מקבלת את פרשנות הנתבע לפיה לא הייתה קיימת סמכות לועדה להפנות את המערער לבדיקה חוזרת אצל ועדת הרשות לשם בחינת הפגיעה בהכנסותיו. למערער עומדת הזכות להציג בפני ועדת הרשות נתונים הנוגעים להכנסותיו והשתכרותו ואין מקום לצמצם בדיקה זו רק לחודשים הספורים טרם בדיקת הועדה.

10.              ביום 27/06/10 הופנה המערער אל ועדת הרשות על ידי הועדה הרפואית לשם הצגת תלושי שכר המעידים, לטענת המערער, על ירידה בהכנסותיו בשיעור של 40%. יחד עם זאת, לא הובאה בפנינו החלטת ועדת הרשות ובדו"ח הועדה קיימת התייחסות אך ורק לדו"ח ועדת הרשות הישן, מיום 18/05/10.

11.               טוב עשתה הועדה בכך שהורתה לועדת הרשות לבחון בשנית את הירידה בהכנסותיו של המערער. יחד עם זאת, ההתעלמות מאותה בדיקה מהווה פגם משפטי המצדיק את קבלת הערעור.

12.              על כן הריני להורות על קבלת הערעור והשבת עניינו לועדה בכדי שתבחן את הירידה בשכרו של המערער ובחינת תלושי השכר המעידים על ירידה בהכנסותיו בשיעור של 40%.

13.              המשיב ישא בשכר טרחת בא-כוח המערער בסך 4,500 ש"ח ובהוצאות המערער בסך 500 ש"ח.

14.              ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק דין זה.

ניתן היום,  כ"ו בשבט התשע"ב, 19 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: